זה היה קשה יותר ממה שחשבתי.../מיכל גרוס
  
זה היה קשה יותר ממה שחשבתי.../מיכל גרוס

 המאמר הזה, שהופיע בגרסה זו או אחרת גם במקומות אחרים ברשת, אוסף את רוב המילים שרציתי לומר על המקצוע שלי. תוכלו לקרוא כאן מה אני חושבת על התקופה שלאחר הלידה - פוסטפארטום, ועל מקצוע הליווי והתמיכה לאחר הלידה - פוסטפארטום דולה.

 

 

אמהות רבות שאני פוגשת, נוהגות לומר את המשפט הבא: "זה היה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי". הן לא מתכוונות לתהליך הלידה, אלא לכל מה שבא בעקבותיו – ללידת עצמן כאמהות.

המציאות, מתברר, שונה לעיתים קרובות, מדימויי האמהות שנשים הפנימו:  הטלוויזיה, העיתונות, הספרות הרומנטית והקולנוע ההוליוודי – כל סוכני התרבות הללו מציגים דימוי אימהי מושלם וסינטטי. אך פרט לברות המזל מבין היולדות, שמקבלות עזרה מיידית מנשים קרובות להן, רוב הנשים לאחר לידה מוצאות את עצמן  מותשות, כאובות, בודדות וחרדות - ובתוך כך, נדרשות לטפל ברוב שעות היום בעצמן בתינוק החדש.

לרוב, טיפול בתינוק אינו תחום המומחיות של האישה שזו לה לידה ראשונה, וכך – הכל יותר מסורבל, מפחיד, ולוקח המון זמן...

היולדת הטרייה מתוודעת אל העייפות והרעב. אני מתכוונת לרעב הפיזי, הרגיל: זה שקורה כשאת מניקה שעות ארוכות, מספקת את "המזון הטוב ביותר בעולם" לתינוקך, אך לא מתפנה להכין לעצמך אוכל או אפילו לאכול מה שמישהו אחר הכין. באותו זמן, פוגשת היולדת את העצב המביך (כולם מצפים שתהיי נורא שמחה..), אֶבֶל שהוא תוצאת השינויים ההורמונליים אך גם האבל על מי שהיית, על חייך שלעולם לא ישובו להיות כשהיו.

כמובן שקיים גם אושר בתמונה. הוא שם, ולפעמים הוא עצום ומציף כי הכל עבר בשלום ויש לך תינוק בריא ושלם. אך האושר הוא פרט אחד בתמונה רחבה, מורכבת הרבה יותר מכפי שנשים מצפות.

התחושות המורכבות, מעוררות אצל נשים רגשות אשם – איך אני יכולה להיות עצובה ולרחם על עצמי כשיש לי תינוק בריא משלי? אולי, בניגוד לכל האמהות האחרות בעולם, אני לא מספיק טובה עבור התינוק שלי? אני לא מומחית גדולה בטיפול בו, אני עצובה ולא שמחה, האם אני מאכילה אותו מספיק? ומתי החלפתי לו בפעם האחרונה? 

 

 

לנשים מצליחות קשה יותר

 

מניסיוני, ומתוך פגישות עם יולדות לא מעטות, ככל שהיולדת "מצליחה" יותר, בעלת הישגים בעולם העבודה, שאפתנית ומוכשרת, כך "המפֲּלה" קשה יותר: מי שהייתה עד לפני שבוע בעלת משרה בחברה מצליחה עם משכורת מכובדת ורכב צמוד, מוצאת את עצמה כאובה ומותשת, ללא כל ידע מבוסס (אותו היא מוקירה) לגבי ההתמודדות במצב החדש, בדרגת הביצוע אליה היא רגילה – מעולה ומעלה... אחרי שנים של ימי עבודה אינטנסיביים עם אנשים (מבוגרים) אחרים, מוצאת את עצמה האם הטריה בדממת ביתה, קשובה רק לבכיו, הלא מובן של יוצא חלציה.

גם נשים שזו אינה לידתן הראשונה חוות לעיתים קרובות קשיים בתקופה שלאחר הלידה. למען האמת – הקשיים, לרוב, מגוונים יותר... את כבר אינך במרכז תשומת הלב של סביבתך הקרובה (מיד אחרי התינוק, כמובן...), כבר לא "מפנקים" אותך ומצפים שתהיי "מנוסה". אבל לקשיים שעוברת כל אשה אחרי לידה, מצטרפים עכשיו הצער על כך שלילדך שאיננו ראשון לא תוכלי לעולם לתת מה שנתת לילדך הבכור – תשומת לב בלתי נדלית, ללא כל הפרעות או מחויבויות אחרות. גם על ילדך או ילדיך הבוגרים צר לך – איך איבדו את "בדידותם המזהרת" – הם כבר לא לבד, עכשיו יצטרכו להתחלק בתשומת הלב עם תינוק קטן ורב צרכים (ולפעמים גם צרחות...), את קשיי הגוף הדווי את נדרשת לדחוק לקרן פינה כי יש בית לנהל ומשפחה להאכיל, וצרכיהם של שאר בני הבית אינם סובלים דיחוי... 

אבל - בלידה שנייה או שלישית קיימת גם ההזדמנויות לתיקון: הפעם, למשל, את רוצה להצליח להניק. בלידה הראשונה היית נסערת ולחוצה והפעם – את מבקשת תמיכה שתאפשר לך לעשות את זה "כמו שצריך", או – בלידה השנייה הרגשת שלא הצלחת לארגן את הכוחות שלך כך שתתפני לילדך הבכור ואילו עכשיו, בלידה השלישית את מרגישה שעם קצת עזרה בימים הראשונים תחזרי לעצמך מהר יותר והגדולים לא יפגעו...

 

 

תמיכה בחברה לא מסורתית

 

בחברות המסורתיות לא נשארת יולדת בשבועות הראשונים לאחר הלידה לבדה – תומכות שונות מן הקהילה והמשפחה הקרובה דואגות לטפל בצרכיה וצרכי הבית.

האמהות (כעת כבר סבתות), שפעם היו מצטרפות בטבעיות למשק הבית בו נולד תינוק, עסוקות כיום, במקרים רבים, בחייהן, בקרירה שלהן, וממילא – גם הן אינן מומחיות גדולות (לעיתים קרובות), כי בדור שלהן, התמחות בגידול ילדים לא הייתה ממש משאת נפש...

וכך, נותרות יולדות רבות ללא תמיכה פיזית ורגשית, ללא אישה או נשים שיעטפו אותן ויפנו אותן ל"התאקלמות" לאחר השינוי המטלטל ביותר בחייהן – הפיכתן לאמהות.

 

מה זה ליווי ותמיכה לאחר לידה – פוסטפארטום דולה ?

 

להבדיל מדולה שמלווה את היולדת בלידה , פוסט פארטום דולה מגיעה "לעבודה" בסמוך לחזרה הביתה לאחר הלידה.

אחד היתרונות הגדולים לתמיכה מסוג זה הוא  התרחשותה בבית היולדת- בסביבתה הטבעית, שמעתה היא גם סביבתו של תינוק חדש.

זהו המקום בו הכי נוח ליולדת לטפל בעצמה, בגופה הדווי והמסתגל,

כאן הכי נוח לה לנוּח – במיטתה ובין מצעיה המוכרים,

כאן היא יכולה לאכול ולהתחזק במטבחה שלה,

והעיקר- כאן היא לומדת להכיר את התינוק שלה: בסביבה שאותה הכינה לפני הלידה, מיטה-שידה-אמבטיה-עריסה-טרמפולינה-עגלה – כולם הופכים מיום ליום מוכרים יותר, קלים יותר לתפעול, יעילים יותר (או פחות, ואז נפטרים מהם...).

פוסט-פארטום דולה מכוונת כולה לאם הטריה. תפקידה לתמוך ביולדת באופן פיזי ומנטלי בתקופה שלאחר הלידה. גם הטיפול בתינוק הוא "מכוון אם" – לא "מלמדים" את האם או "מראים לה איך עושים את זה" אלא נמצאים לידה ותומכים בתהליך הפיכתה לאם – היא צריכה לדעת להחליף חיתול, לעשות אמבטיה ולהרגיע את תינוקה הבוכה גם אחרי שהתומכת הולכת...ובעיקר, היא צריכה לאתחל את התהליך שיביא אותה להיות המומחית לטיפול בילד שלה – מוקדם יותר ממה שנדמה לה, היא תהיה האדם הכי מיומן בעולם, הסמכות הרשמית לטיפול בילד הזה!

בתקופה הראשונה לאחר הלידה האם "נעה" כמטוטלת ברמה הרגשית והפיזית – היא חווה חוויות של עצב ושמחה, כאב והקלה, חרדה ורוגע, עצות מציפות אותה מכל הכיוונים, ולרוב – ימצאו ביניהן סתירות... והיא – מתנדנדת...

פוסט פארטום דולה מרגיעה את המטוטלת – דווקא בהיותה "אדם מבחוץ" היא חסרת פניות, היא מקצועית בכל הקשור לטיפול באם ובילוד ויכולה למתן את אי הוודאות, לעזור לאם הטריה להתקרב ליציבות ולשקט ,"למצוא את האמצע", המקום בו המטוטלת מתחילה, לאט לאט , להרגע.  זהו אותו המקום בו האם מוצאת גם את "האמצע" שלה- אם תרצו: עמוד השדרה שלה, דפוס האמהות הנכון והאפשרי לה.

ומילה על החברים האחרים במשפחה – פוסט-פארטום דולה אינה דוחקת את האב או את הסבים והסבתות לקרן זווית. כל אחד מהם ממלא תפקיד ייחודי בדרמה של יצירת משפחה חדשה.

התמיכה עוזרת לאם לעיתים קרובות להתגבר על מתחים וקשיים במערכות היחסים עם הקרובים לה בימים הסוערים שלאחר הלידה.

 

 

 

 

 
 




דף הבית   |  אודותי   |  ליווי ותמיכה   |  מאמרים   |  צרי קשר   |  תודות

 




מסחר אלקטרוני
חנות וירטואלית | אחסון אתרים
 
האתר נבנה ע"י שופ סנטר